תיאור ותצלום של חיפושית חרפושית

ביבשת אפריקה יש חיות בר עשירות, מקום מיוחד בה תפוס על ידי בעלי חיים שנחשבים עד היום לקדושים. חיפושית חרפושית מכובדת במיוחד על ידי המצרים ועמים אחרים באפריקה: בכפרים מסוימים היא עדיין סגידה, כפי שהיה לפני אלפי שנים.

תמונה ותיאור של חיפושית חרפושית

קשה למצוא מבוגר שלא שמע על חרפשים, שכן לרוב זה קשור למצרים, הפירמידות, הפרעונים. אבל אתה יכול לפגוש אותו ביבשות אחרות של העולם. לאחר שנודע איך נראה חרק מפורסם, יהיה קל יותר לזהות אותו.

תמונה של חיפושית חרדל תספר הרבה על החרק, התכונות האופייניות למראה הן:

• שחור בגוף, למבוגרים יש גוון מבריק. נדיר ביותר לפגוש נציג עם צבע אפור מטאלי. חיפושית חרפושית ירוקה פיקטיבית: צבע זה אינו מוזר לחרק.
• צורת הגוף מוארכת אליפסה, עם ציפוי צ'יטיני חזק.
• הראש קטן ביחס לגוף: רצועת שיניים עם שיניים נמצאת עליו בכדי להקל על מיצוי המזון.

שימו לב!

המאפיינים הייחודיים של הזכר והנקבה הם השוליים האדומים בזוג הכפות האחוריות, הטבע העניק לחצי החזק את הקישוט הזה. משלב סוג זה של צמחיית חרקים על הבטן והרגליים. שערות ארוכות נחשבות לכרטיס הביקור שלהן באותו אופן כמו ארבע שיניים בצמד הרגליים הקדמי, המשמשות לחפור ולהרכיב מזון לכדורים להובלה נוחה יותר.

הגדלים של אנשים עשויים להשתנות. אורך החיפושית במצרים מגיע ל -41 מ"מ. אנשים קטנים יותר נמצאים גם הם - רק 9.5 מ"מ באזורים הצפוניים יותר.

איפה שוכן

רובנו בטוחים כי בית הגידול של החרק מוגבל למדי. אולם דעה זו שגויה, נציג חרקים המגלגלים כדורים מזבל נמצא לא רק באפריקה. חיפושית החיפושית, או חיפושית החיפושית, מופצת צפונית להרי ההימלאיה באירופה ובאסיה. בחצי הכדור המזרחי הוא לא הצליח להכות שורש רק באוסטרליה. חצי הכדור המערבי כלל לא הפך לבית עבורו.

בגלל ההצטברות הגדולה של זבל, מיובאים מעת לעת חרקים ליבשות אחרות, הם מתמודדים עם הבעיה שהתעוררה, אך הם אינם מסוגלים להכות שורשים לא באוסטרליה ולא ביבשת אמריקה.

מה אוכל

המצרים האמינו כי ישנם חרקים שאוכלים אנשים, הם זוחלים מתחת לעור דרך האוזניים, האף ואוכלים אדם מבפנים.

מעניין!

המדע הוכיח כי המינים הטורפים של חיפושיות אינם קיימים, המינים שנחקרו בטוחים לחלוטין לבני אדם ובעלי חיים.

האוכל שלהם מורכב מזבל, וזה מה שהגיע להם אהבה אוניברסאלית בימי קדם. בובות מסוגל לעבד לזמן קצר כמות גדולה של זבל, שנותר כששומרים על חיות מחמד. כמו כן, חרקים יכולים להיחשב מסודרים בטבע. כדי לחסל את ערימת הזבל הממוצעת, ארבעת אלפים חרבונים יזדקקו לשעה של זמן בלבד.

בנתיב האמצעי באגים מתחילים בחיים פעילים ברגע שהאוויר מתחמם. הם מנקים רק במהלך היום עד אמצע הקיץ, ואז עוברים לאורח חיים לילי. לצורך קיום תקין במשך 10-14 יום, חרפוש זקוק לכדור זבל אחד, פי חמישה מגודל החרק עצמו.החיפושית מגלגלת אותו לחור שנחפר בעבר ליד ביתו וחופר אותו. כך מתנהגת חיפושית צעירה: בגיל בוגר יותר, הזכר והנקבוב לעתיד משתמשים בכמות גדולה יותר של זבל. בעזרת פסולת מסוג זה ניתן לשחזר חרקים אלה.

כדי להכין לעצמו אוכל, חרפוש מגלגל כדור מזבל, זה מצחיק מספיק:

• הבסיס הוא לרוב חתיכת צואה קטנה בעלת צורה עגולה;
• החרק חותך חתיכות זבל קטנות מקצה הראש;
• רגליים קדמיות ואחוריות לוחצות חתיכה קרועה לכדור;
• זוג הכפות האמצעיות מחזיק את הגוש בחוזקה, לא משחרר עד לסיום תהליך היווצרותו.

החיפושית המוגמרת מתגלגלת למקלט אמין במקום מוצל. בכביש הוא נזהר מאוד, מכיוון שחיפושיות קטנות יותר במספרים גדולים יותר יכולות לטרוף ללא בעיות. וקרובי משפחה מאותו מבנה גוף אינם מבזים את המזון המוכן.

מעניין!

זבל עוזר לא רק לחרביים לחיות, הופעתם של צאצאים תלויה גם בזה. הנקבה והזכר מצויים בכמות מספקת של זבל, מניחים אותה במינקים ואז, בכמוסות מעוצבות במיוחד, הנקבה מטילה ביצים. למדינת הכרזליס הם ניזונים מהאשלים שהוריהם סיפקו להם.

שם נכון

באירופה, לחיפושיות החרישית יש פירושים רבים לשם, המכונים חיפושית גללים בדרכים שונות. חיפושית הצערים הנפוצה והמוכרת ביותר, אך זהו איות שגוי. כל מילוני ההסבר אומרים שנכון לכתוב ולהגות את חרפושית.

תושבי הרצועה האמצעית בסיפורים מכנים את החרק איש צפרדע, שגם הוא אינו נכון.

יריעות חרקים

הפירמידות המצריות הביאו תהילה לחיידק, שם נמצאו חלק גדול מתמונותיו בצורת רישומים על הקירות והפפירוסים.

המצרים הקדמונים העריצו את החיפושית כאל, זה הוצג לעיתים קרובות עם גוף אנושי וראש חרק, יש תמונות של חיפושית במעגל. בגלל הצלחת עם ציפורן על הראש, החרפוב נחשב לאל קרוב לשמש, הם קראו לו היפר.

עד פרק זמן מסוים האמינו כי חרקים הם קניבלים. הם אלה שהפחידו את הארכיאולוגים ומשמידי הקברים וטענו כי חיפושית החרב המצרית מתחת לעור תעסוק במהירות עם אדם, אם היה נמצא בקבורת הפרעה או ייקח משהו מהקבר.

מעניין!

אכן, חרקים נמצאו בקברי פרעוני מצרים, על פי האגדה הם הוכנסו לקבר כדי להגן על השליטים בעולם אחר מפני שליליות.

בימינו, האמונה בכוחו הקסום של חרפושית לא נעלמה, לעתים קרובות תוכלו למצוא דימוי כזה כמו קמע עבור אנשים רבים בעלי השפעה. פעם הייתה אופנתית ויוקרתית לענוד סיכת עניבה עם חרפושית, והשיבוץ בוצע באבני חן ירוקות. אביזרים ותכשיטים מיוצרים גם הם עם סמלים כאלו שהם צריכים להביא לבעלים בריאות ואריכות חיים.

חיפושית חרפושית נפוצה למדי ברחבי העולם. לא כדאי לחשוש, זה בכלל לא מסוכן לאנשים, המצרים הקדמונים הגיעו למסקנה זו. לא בכדי הוא נערץ כאלוהות, והציב אותו בשוויון עם האלים רא, אוסיריס, טוט והורוס. אלא להפך, אם חרק זה לא עזר לחסל את הזבל מיערות ושדות, הרי שהעולם כבר היה מזמן תקוע בפסולת זו.